בניו זילנד שלוש מערות מפורסמות המושכות אליהן מבקרים מכל העולם ונחשבות לאחת מהאטרקציות התיירותיות המעניינות בניו זילנד. הסיור במערות היא חוויה שלא תשכחו. מדובר בפלא טבע מרהיב עיניים ויחודי, המשלב היסטוריה, מורשת ומיתוסים מרתקים.
זו המערה המפורסמת ביותר ויחידה מסוגה בעולם - אתר חובה לכל מטייל בניו זילנד. דמיינו לעצמכם כי אתם נעים בסירה, בדממה, בארץ פלאות, לאורך נהר המואר ממספר עצום של אורות זוהרים זרחניים הנוצרים על ידי אלפי תולעים זוהרות קטנות. התולעים הזוהרות הפכו לחלק מהיסטוריה תרבותית וטבעית הקיימת מעל למאה ועשרים שנה. צפו בסירטון
מבנה מערת התולעים
לפני למעלה מ -30 שנה נוצרו שתי רמות למערות Waitomo, בהפרש של 16 מטרים זו מזו. המפלס העליון הוא יבש וכולל את הכניסה למערה. הרמה הנמוכה יותר מורכבת מקטעי הנחל ומ"הקתדרלה". מערה זו ידועה בכל העולם בשל האקוסטיקה המעולה שלה, שנובעת מעומקה ומצורתה הסגורה. זמרים מפורסמים רבים ומקהלות ניגנו בה ונהנו מטוהר הצליל. ה"טומו" - הוא אחד מפלאי המערה, זהו פיר גיר אנכי שגובהו 16 מטר המסמן את המסלול של מפל עתיק שנוצר מתזרים הגשמים הכבדים. הירידה האנכית הדרמטית מוארת בקפידה כדי להראות באופן הטוב ביותר את הקירות המסולסלים ושכבות אבן הגיר. טומו הוא החלק האחרון שנוצר במערה ומקשר בין חלקה העליון לנהר Waitomo. תחזוקת המערה מתבצעת ע"י קבוצה מדעית מיוחדת המגנה על מאות רבות של אלפי גחליליות קטנות במערות Waitomo מערכות בקרה מתוחכמות בודקת את איכות אוויר, טמפרטורת אוויר, לחות ופחמן דו חמצני. דוחות אלה מובאים למחשב מרכזי, ומנותחים על ידי צוות מומחה בכל שעות היום ולאחר מכן עוברים עוד ביקורת. בעזרת מידע זה קבוצת הייעוץ קובעת את הניהול של סביבת המערה כולל החלטות כגון כמות האנשים שיכולה לבקר באתר באותו היום לפי כמות האויר.
הסיפור מאחורי מערת התולעים
המערה נוצרה בעקבות רעידת אדמה. מי הגשמים חדרו למערה ויצרו גבישים. כתוצאה מכך כמעט בכל פינה בגג ובקירות המערה ישנן שבירות נוצצות שצבען חום בהיר, ורוד ולבן. מערת Waitomo נחקרה לראשונה בשנת 1887 על ידי פרד מייס יחד עם ראש "מאורי", טיין טינוראו. אנשי מאורי המקומיים ידעו על קיומן של המערות, אך המערות התת-קרקעיות מעולם לא נחקרו לעומק עד שפרד וטיין החלו לחקור אותן. הם בנו רפסודה ונעזרו בנרות כתאורה היחידה שלהם. כשנכנסו למערות, הגילוי הראשוני שלהם היתה מערת "גרוטו" הגחלילית ובה מספר עצום של אורות בהירים, זעירים אשר מנקדים את תקרת המערה. כשעיניהם התרגלו לחשכה, הם ראו מספר רב של אורות המשתקפים על המים. כשהסתכלו כלפי מעלה, גילו שהתקרות מנוקדות באורות של אלפי תולעים זוערות. כאשר החלו לחקור את האיזורים הנמוכים ביותר של המערה מצאו את עצמם מוקפים בעיטורי המערה המפוארים.
פרד מייס צהל בגילוי שלהם, חזר פעמים רבות להמשיך ולחקור. בעזרת סיוריו עם ראש המאורי, טיין טינוראו, נמצאה דרך נוחה יותר להיכנס לתוך המערה, אבל רק לאחר ביקורים רבים הם גילו את נקודת הכניסה על הקרקע. זו אותה נקודת הכניסה המשמשת כיום על ידי אלפי מבקרים מדי שנה. ב-1889 פתח טיין טינוראו את המערה לתיירים. מספר המבקרים זינק וטיין ואשתו, הוטי, ליוו קבוצות במערה בתשלום סימלי.
בשנת 1906 לקחה הממשלה את החסות על המערה. בשנת 1989, כמעט 100 שנים מאוחר יותר, חסות המערה עברה חזרה לצאצאיהם של הבעלים המקוריים. צוות גדול אשר מועסק כיום במערות הם צאצאים ישירים של טיין טינוראו ואשתו הוטי, ואין כמו המדריכים המקומיים האלה לעורר את ההסטוריה והאגדות סביב מערה זו לחיים דרך סיפורם האישי.
למידע נוסף על המערה
אורך הסיור הוא כשעה.
הכניסה לילדים מתחת לגיל 4 ללא תשלום.
יש להביא לסיורים אלה נעלי הליכה נוחות.
ניתן לקחת סיור קומבו משולב עם מערות נוספות.
המערה נגישה לאנשים בעלי ניידות סבירה. במערה ישנם מעקות ושבילים נוחים, אך אין גישה לכיסא גלגלים.
Ruakuri התגלתה לראשונה לפני 400-500 שנים ומשמשת כיום דוגמא מדהימה להנדסה הטבעית של הטבע. המערה מציעה מסע במורד הדרך וכניסת ספירלה מרהיבה.
המערה מלאה גחליליות ועשירה בנטיפים וזקיפים יפים שנוצרו במשך מיליוני שנים. בסיורכם תפגשו כמו בריכות מתקפלות שצורתן מזכירה צעיף ואף צדפים מאובנים, המצביעים על כך שהמערות היו בעבר חלק מקרקעית הים. בואו לשמוע את הרעם הרחוק של המפלים תת קרקעיים ולטייל בסמוך לתולעים הזוהרות. מערה זו תשאיר אתכם פעורי פה!
רוחניות וקדושה
המערה תמיד הייתה מקום רוחני עבור אנשי מאורי מקומיים ובין השאר שימשה אותם כמקום לקבורה קדושה. הכניסה הציבורית המקורית למערה עברה ישירות דרך אתרי הקבורה, אך כניסת הספירלה החדשה מבטיחה שהמבקרים לא יפריעו למקום קדוש זה.
_7647.jpg)
הסיפור מאחורי מערת רואקורי
לפי אגדה מאורית, Ruakuri התגלתה לראשונה לפני 400-500 שנים על ידי צייד שחיפש מסתור מפני כלבי פרא. Tane Tinorau הבכור, ראש שבט Kawhia, חצה את הארץ במטרה לתקוף שבט מקומי ולכבוש את הקרקע באזור Waitomo. הצייד שנשלח להשיג מזון גילה את הכניסה למערה, שנכבשה על ידי מספר כלבי פרא. הכלבים הפראיים תקפו את הצייד והוא ירד למערה ונמלט. מאוחר יותר הציבו הלוחמים מלכודות בכדי ללכוד את הכלבים והם אכן נהרגו וגם נאכלו. זמן קצר לאחר מכן צלחה ההתקפה של Tane Tinorau שבחר לחיות ליד המערה. הכניסה למערה הייתה בשימוש על ידי המאורים כאתר קבורה (טאפו Wahi). כיום אזור מקודש זה מוגן בעזרת בנייה של כניסה ספירלית במרחק בטוח מהקברים.
מערת Ruakuri נפתחה לראשונה למבקרים בשנת 1904 על ידי ג'יימס הולדן, אחד מאבות המשפחה שעדיין מחזיק בשטח גדול מהקרקע מעל מערכת המערות. זו הייתה המערה השנייה באזור שניפתחה כאטרקציה תיירותית והוכרזה במהירות על ידי מבקרים קודמים לאתר תיירותי מרשים ביותר ובעל חשיבות רוחנית. הממשלה טענה לבעלות של Ruakuri ובהמשך הייתה מופעלת על ידי חברת Hotel Tourist לשעבר עד לפברואר 1988, כאשר מחלוקת משפטית ופיננסית אילצה על סגירת האתר. המערה היתה סגורה למבקרים במשך 18 שנים ונפתחה מחדש באופן רשמי ביולי 2005 על ידי ראש ממשלת ניו זילנד, זאת לאחר הסכם שנחתם עם משפחת הולדן ולאחר 18 חודשי שיפוץ נרחב שנערך במקום שכלל עבודות בנייה תת קרקעית, סלילת שבילי הליכה, גשרים ובניית כניסת ספירלה חדשה.
_7648.jpg)
למידע נוסף על המערה
אורך הסיור הוא כשעה וחצי.
יש להזמין מקום מראש ולציין את מספר האנשים.
הכניסה לילדים מתחת לגיל 4 ללא תשלום.
יש להביא לסיורים אלה נעלי הליכה נוחות.
ניתן לקחת סיור קומבו משולב עם מערות נוספות.
יש גישה מלאה לכסאות גלגלים ועגלות תינוק.
.jpg)
מערת ארנואי היא הקטנה מבין שלוש המערות ועם זאת היא אחת המעוטרות והעשירות ב-Waitomo. היא קרויה על שם מי שגילה אותה בשנת 1910 - מקומי מאורי ששמו Ruruku Aranui. למערה כניסה טבעית, היא יבשה בלי נהר זורם, ונמצאו בה חיים מעטים מאוד בעבר. עם זאת, ממש בכניסה למערה ישנו האוסף היפה ביותר של נטיפים, זקיפים ותצורות דקורטיביות - נטיפים ענקיים בגווני חום, ורוד ולבן - מראה מרהיב! סביב המערה מהלכת אגדה ועל כן היא תופסת מקום מאוד מיוחד בלבם של המאורים.
הסיפור מאחורי מערת Aranui
בנובמבר 1910, רדפו כמה בני מאורי צעירים אחרי חזירי בר שתעו בתוך השמורה המקומית. כלבם של הצעירים רדף אחרי חזיר במורד גבעה תלולה ולפתע נעלמו שניהם, החזיר והכלב. נביחות הכלב הובילו את הצעירים אל תוך פתח קטן בצד השני של הגבעה. אחד הצעירים החל לזחול פנימה ומצא את שניהם בתא גבוה שנמשך אל תוך החשכה. הצעיר סיפר על הגילוי לאחראי על המערה ושניהם נכנסו אליה שוב בכדי לחקור אותה טוב יותר והוקסמו לחלוטין מיופייה. גילויה של המערה החדשה גרם להתרגשות רבה בכל רחבי הארץ. הכניסה למערה זו הייתה הרבה יותר קלה מאשר למערות התולעים ובתוך קצת יותר משנה המערה הייתה מוכנה לקלוט מבקרים. במקור המערה הייתה אמורה להיקרא Ngutuhihi (המקור של הציפור), אלא משום שההגייה הייתה קשה, החליט שר התיירות על השם Aranui.
למידע נוסף על המערה
אורך הסיור הוא כשעה.
יש להביא נעלי הליכה נוחות ומעיל חם.
ניתן לקחת סיור קומבו משולם עם מערות נוספות.
שימו לב: במערה זו אין גישה כלל לכיסא גלגלים, ולכן אינה מתאימה למבקרים בעלי בעיית ניידות.
ממש בכניסה למערת Aranui נמצאת מערה נוספת מערת Wetas. במערה זו חיים חרקים גדולים ייחודיים לניו זילנד, בעלי גפיים ואנטנות גדולות מאוד ביחס לגופם וכן רגליים ומחושים ארוכים מאוד, זאת בכדי לעזור להם למצוא את דרכם בבית גידולם האפל. יש להם עיניים אבל אלה באמת רק משמשות כדי למנוע אור. בלילה הם מחפשים מזון על רצפת היער, אבל אם יש ירח מלא, הם לא יעזבו את המקלט החשוך של המערה.
הנחיות כלליות למבקרים בשלוש המערות
• המדריכים במערות הם מומחים בהדרכת סיורים במערות, מאומנים בשמירה לביטחון המבקרים ומתורגלים בנהלי חירום ופינוי.
• נא לא לגעת! לנטיפים ולזקיפים לקח זמן רב להיווצר. הם עתיקים ועדינים ועלולים להישבר בקלות.
• על מנת להגן על אווירת המערות ולשמור על יופיין אסור לגעת בהם. כמו כן בחלקן אסור לצלם ואין לעשן בתוך המערות.
• במהלך הביקור מקפידים מאוד על שמירת השקט, במיוחד בסירה ועל המזחים.
