כתבה וצילמה: משפחת קמחי
הערה
המסלול הנ"ל בוצע ב-23 יום באוגוסט וכלל כ-4500 ק"מ. התחלה וסיום בטורונטו.
אפשר ומומלץ לכלול במסלול את מפלי הניאגרה. אנחנו כבר היינו שם.
יום ראשון 27/7/08
אחרי טיסת לילה מקלגרי לטורונטו נחתנו טרוטי עיניים בעיר רדומה. השעה 06:00 בבוקר והרכב מחברת ההשכרה מתעכב. רק בשעה 08:00 יצאנו משדה התעופה, מחפשים מקום לאכול ארוחת בוקר. טעות חמורה! היום יום ראשון והכל סגור. שוב זה קורה לנו. נוחתים ביום ראשון והכל סגור. אחרי שיטוטים ברחבי העיר הענקית מצאנו סופר פתוח. קנינו לחמים, ירקות וגבינות וביקשנו מה-GPS לקחת אותנו לפארק הכי קרוב, שם נוכל לשבת על הדשא ולאכול ארוחת בוקר.
ה-GPS לקח אותנו לפארק מקסים בשם Marie Curtis Park, הממוקם בדרום מערב העיר על חוף הים. בפארק יש שולחנות פיקניק על מדשאות גדולות, שבילי הליכה ואופניים, מתקני משחקים לילדים עם בריכת פעוטות מאולתרת אותה ממלאים שמילאו אותה במים. במרכז הפארק עובר נחל קטן ממנו מטפסים ברווזים המבקשים קצת לחם. קצה הפארק נמצא בחוף הים. מקום מושלם לפיקניק של בוקר. הבעיה היא שמרוב עייפות לא הצלחנו לאכול וגם מקום לישון לא היה לנו (לחדר במלון ניתן להיכנס רק בשעה 15:00) אז יצאנו לקרוע את העיר על המדשאה של הפארק. בינתיים, ניר שישנה כל הזמן (מקלגרי, כולל הטיסה עד הנחיתה בטורונטו), סחבה את יעקב לשחק במתקנים. כשהגיע הזמן, הגענו למלון לקרוע את העיר מהמיטות בחדר. רק בבוקר למחרת התאוששנו.
יום שני 28/7/08
קמנו רעננים בשעה דיי מאוחרת כדי לטייל קצת בעיר לפני קבלת הקרוואן. מזג האויר נעים עד חמים. הוצאנו את האוטו מהחנייה של המלון וכל זאת רק כדי לחזור לאזור ולחנות את הרכב בחנייה בעיר בעלות של 104$ לשעה (כן. זו לא טעות - 104$). איך עושים זאת? להלן פינת הגאון: נוסעים עם האוטו עד לקצה השני של העיר לכיוון החוף ואז מחליטים לחזור לדאון טאון כדי לטייל קצת ב-PATH. מוצאים חנייה ב-4$ לשעה אבל חונים במקום קרוב מידי לברז כיבוי אש ומקבלים דו"ח חנייה של 100$. פשוט מאוד. תנסו את זה. זה ממש קל.
בין החניה לקנס טיילנו ב-PATH - העיר מתחת לאדמה של טורונטו. זוהי מערכת מנהרות באורך כולל של 27 ק"מ בציפוי של קניון, המקשרת בין רוב הבניינים החשובים בדאון טאון. במקום יש מרכזי מזון מהיר, חנויות בגדים, מרכזי בידור ושרותים שונים וכל מה שצריך קניון. ניתן להגיע למגדל CN, מרכז התערוכות, בית העירייה ועוד וכל זאת בלי לנשום אויר של מכוניות או לקפוא מקור בחורף. בכל פינה ב-PATH יש מפה המראה את המיקום הנוכחי ואת כל ה-PATH. אחר הצהריים נסענו לקחת את הקרוואן מחרת ההשכרה ומשם לוולמארט הקרוב (בהמשכו של אותו כביש) לקנות קצת אוכל. החזרנו את הרכב בשדה התעופה והתחלנו בנסיעה מזרחה לכיוון אוטווה. את הלילה העברנו בוולמארט בעיר Cobourg.
פינת הטיפים:
• לינה בטורונטו לשישה אנשים – אנחנו ישנו במלון סוויטות שנמצא בדאון טאון, בלב העניינים, 5 דקות מאיטון סנטר. שם המלון – Comfort Suits ומצאנו אותו דרך אתר Hotels לפי חיפוש של 6 אנשים (הוא היה הכי זול). בעלי רכב – ניתן להחנות בחנייה של המלון (25$+מס). מיקום מעולה למי שרוצה לטייל בדאון טאון. כתובת: 22 Dundas Street E., Toronto.
• כניסה ל-PATH בטורונטו – אנחנו נכנסנו ל–PATH מרחוב King E. דרך הירידה לסאבווי. מפה של ה-PATH ניתן להוריד באתר של עיריית טורונטו.
יום שלישי 29/7/08
היום התחיל בנסיעה כשהבנות עדיין ישנות ולקראת הצהריים הגענו לאוטווה Ottawa – עיר הבירה של קנדה. במשך כשעתיים וחצי (!) הסתובבנו בעיר עם הקרוואן בחיפוש אחר חנייה מתאימה לקרוואנים ולא מצאנו כלום.לא הצלחנו גם להגיע ל-Information בעיר כדי לשאול כי לא יכולנו לחנות שם. כמעט התייאשנו עד שהחלטנו לעבור לצד השני של העיר (מעבר לנהר) ולבדוק ב-Information שם. בסופו של דבר הפנו אותנו לחניון מסויים שם ניתן להחנות את הקרוואן, לרוקן ביוב ולמלא מים והכל בחינם. כך יצא שבשעה 17:00 התחלנו לטייל באוטווה. קצת מאוחר ממה שתכננו. הליכה של רבע שעה מהחניון הובילה אותנו לשוק של אוטווה. דוכני ירקות ופירות, דוכני רחוב, חנויות מזון אתני, מסעדות, בתי קפה, וכל המרכיבים של שוק מוצלח. נכנסנו למסעדה מזרחית שהבעלים שלה התגלה בלובי חביב. לאחר מכן טיילנו באזור בנייני הפרלמנט המיוחדים הבנויים בסגנון גותי. גנים רחבים פרוסים לפני הבניין הראשי ומשווים לו נופך אריסטוקרטי. בכיכר הקונפדרציה הנמצא מול הבניין הראשי ישבנו לנוח מההליכה הרבה. עוד בצהריים, כשחיפשנו חנייה הצלחנו לראות מחלונות הקרוואן את טקס החלפת המשמרות המפורסם המתקיים שם כל יום ביולי-אוגוסט. חיילים בלבוש בריטי אדום עם כובע פרווה שחור גבוהה על ראשם ומבט רציני בעיניים משחזרים את הטקס העתיק. המשכנו לשוטט מעט ולספוג את האווירה. הדרך לקרוואן חזרה (ברגל) הייתה מעייפת. הגענו לחניון המאולתר, הכנו ארוחת נערב, התקלחנו, רוקנו ביוב ויצאנו מהעיר, מחפשים את הוולמארט הקרוב כדי לישון אחרי היום המעייף שעברנו.
יום רביעי 30/7/08
מתחילים בנסיעה לכיוון העיירה Montebello מרחק נסיעה של שעה וחצי מזרחית לאוטווה. הגענו לאומגה פארק Omega Park. פארק בסגנון ספארי בו החיות מסתובבות חופשיות באזור המחייה הטבעי שלהן. נכנסים לפארק, מקבלים מפות ומתחילים לנסוע. 10 ק"מ של דרך כבושה כשאת פנינו מקבלים צבאים המבקשים גזר אותו רכשנו בחנות המזכרות בתחילת המסלול וגם הוצאנו כל מה שהיה במקרר. הם מכניסים את ראש דרך החלון, מחכים לגזר המובטח ואנו נהנים וצוהלים מההאכלה. בשלב מסוים מגיעים חזירי הבר ואחריהם היעלים. בדרך אנו פוגשים זאבים לבנים, בופלו, דובים ועוד.הפארק מחולק לאזורי מחייה כשרק הזאבים והדובים מגודרים הגדר נמוכה. מותר להאכיל את כל החיות מלבד הבופלו. בשלב מסוים פרשנו לאזור הפיקניק לארוחת צהריים (בינתיים ניר לקחה את אבא להאכיל עוד חיות ולסיבוב בטרקטור שלקח אותם לחוות חיות בית). בפארק יש גם מסלולי הליכה קלים ואפשר גם לשכור קלנועית לנסיעה במקום הליכה. מהנה מאוד.
מאומגה פארק המשכנו בנסיעה מזרחה כשהכיוון הוא קוויבק סיטי. לקראת ערב נשמע פיצוץ מהצד האחורי של הקרוואן. פנצ'ר, בעקבות כל עבודות התחזוקה בכבישים והדרכים הצרות בהן נאלצנו לנסוע. אנחנו ב-Terrebonna, פרבר של מונטריאול, חושך, פנצ'ר ולא מוצאים את הקמפ. שעתיים התברברנו עם הדרך והפנצ'ריה עד שמצאנו את הקמפ שם נשארנו ללון. יצרנו קשר עם חברת ההשכרה ששלחה אותנו לפנצ'ריה הקרובה.
פינת הטיפים
• חנייה לקרוואן באוטווה – המקום היחיד שמצאנו היה בצד הצרפתי של אוטווה. נסיעה על גשר Port Alexandra המוביל לצד הצרפתי. ממשיכים ישר על הכביש הראשי (Rou des Allumetti'eres) כ-1.5 ק"מ עד לחניון מצד ימין. מפה מפורטת ניתן לקבל ב-Information. בכל שאר החניונים בעיר לא ניתן להיכנס עם קרוואן או שיש צורך באישור מיוחד מהעירייה אחרת קונסים את הנהג וגוררים את הרכב (עפ"י השלטים המופיעים שם). החנייה בחניון חינם, לכל היום ובמקום יש עמדת ריקון ומים. מהחנייה לשוק – רבע שעה הליכה. לכיכר הקונפדציה עוד רבע שעה.
• השוק של אוטווה – מתחם הרחובות: Murry - Sussex Dr. – Rideau – King Edward Ave. במקום יש דוכני ירקות ופירות, דוכני רחוב, חנויות מזון אתני, מסעדות, בתי קפה, וכל המרכיבים של שוק מוצלח.
• אומגה פארק – נמצא בעיר Montebello כשעתיים נסיעה מזרחית לאוטווה. מומלץ להצטייד במלאי גזר ולהקדיש לפארק 3-4 שעות. עלות לכל המשפחה 90$.
יום חמישי 31/7/08
התעוררנו בבוקר ומיד נסענו לפנצ'ריה לתיקון הפנצ'ר. הדבר גזל מאיתנו שלוש שעות בהן היה צורך ליצור קשר שוב עם המוקד של חברת ההשכרה, לקבל אישור לביצוע העבודה, לרכוש גלגל ספייר חדש וכו'. סוף גם הסתבר שזו פעם ראשונה שהם מחליפים גלגל בקרוואן ולא כל כך יודעים איך לעשות זאת עד שיעקב בא והראה להם (יש לו ניסיון של 7 פנצ'רים מהטיול הקודם בארה"ב). אם היינו עושים זאת לבד היה נחסך זמן רב.
הבנות התעוררו לקול רעשי המוסך, מנסות להבין איפה הן נמצאות...סוף סוף התחלנו בנסיעה. אנו חולפים על פני מונטריאול אליה לא נכנסנו ומגיעים אל קוויבק סיטי - Quebec City עיר הבירה של מדינה קוויבק, החוגגת השנה 400 להיווסדה. השבוע זהו שבוע החגיגות וכל העיר מקושטת ומלאה בתיירים. למודי ניסיון מבעיות החנייה לקרוואן באוטווה, החלטנו הפעם לא להסתבך ולקחנו קמפ ליומיים המספק שאטלים לעיר וחזרה כך שאין צורך להסתובב בעיר עם הקרוואן.
יום שישי 1/8/08
נוסעים לעיר עם השאטל של הקמפ והולכים היישר לעיר העתיקה. העיר בנוייה על צלע ההר עם הרבה עליות וירידות. השפה השולטת היא צרפתית, אבל כמעט כולם מדברים גם אנגלית. אנו טיילנו רק בעיר העתיקה. מצאנו עיר יפהפיה עם סמטאות ציוריות, בתי קפה ומסעדות בסגנון צרפתי. הרבה ביסטרו. ציורי קיר, חנויות מזכרות, גלריות, מוזיאונים והרבה הרבה צבעוניות. הלכנו לאיבוד בין הסמטאות הצרות עד שהגענו לרכבל המחבר בין העיר התחתית לעיר העילית. עלינו איתו למעלה (1.75$ לאדם) רק כדי להיתקל ברוחות עזות וגשם ומייד ירדנו שוב למטה דרך סמטאות אחרות, נהנים מהאווירה ומהבתים בסגנון צרפתי עתיק. אחרי ארוחת צהריים טעימה במסעדה איטלקית עלינו על אוטובוס התיירים (חינם) לסיבוב נסיעה בעיר. נסענו עם האוטובוס את כל מסלול הנסיעה שלו המתחיל בעיר העתיקה. הגענו עד אזור הפרלמנט ו- Place George שלא עניינו אותנו במיוחד.ירדנו כדי לשוטט בשוק התיירותי שהוקם שם. מאהל ענק של דוכני רחוב, אומנות ודברים יפים שעולים הרבה. היה מעניין אבל לא כמו שציפינו ומהר מאוד מיצינו את המקום. עלינו חזרה על אוטובוס התיירים היישר למתחם Espase 4000 שהוקם במיוחד לרגל חגיגות ה-400 לעיר. במקום היו תערוכות (בצרפתית), אומני רחוב (בצרפתית) אזור בילוי (בצרפתית) ורדיו אזורי (גם הוא בצרפתית). מיותר לציין שהרבה לא הבנו וגם הגשם שהחל פתאום לרדת בשטף אילץ אותנו להסתלק משם מהר. רק להקה אחת של אומני רחוב גרמה לנו לשאר קצת יותר – שלישייה מחופשת לנגנים זקנים עם תפאורה של בית אבות ניגנו ושרו פרודיות בצרפתית ובאנגלית והצחיקו אותנו מאוד. התחנה הבאה שלנו בעיר היתה בית קפה-ביסטרו קרוב לתחנת ההסעה לקמפ. היה נהדר לסיים את היום היפה והמעייף בקפוצ'ינו חם, בשוקו ובעוגות. חזרנו עייפים אך מרוצים.
יום שבת 2/8/08
מקוויבק סיטי יצאנו מזרחה לקניון סנט אן - Canyon Ste-Anne קניון מקסים עם מפלים שוצפים הנופלים מגובה של 75 מטר. 15 מטר יותר ממפלי הניאגרה. המסלול עובר מספר פעמים מעל הנהר והמפלים בשלושה גשרי חבלים. מסלול קצר ומהנה (שעה וחצי) כל המשפחה. מומלץ ביותר.
מסנט אן חזרנו לקוויבק ומשם המשכנו לאורך כביש 20 לכיוון העיר ריבר דו-לופ Rivier'e du-Loup כשנהר סנט לורנס מלווה אותנו מרחוק. תוך כדי נסיעה התקדרו השמים וטפטוף קל הפך במהרה לגשם חזק. נסיעה ארוכה בגשם שוטף לא הועילה למצב הרוח. הגענו לריבר דו לופ היישר אל הקמפ. בדיקה באינטרנט בישרה על תחזית מזג אויר קודרת לימים הקורבים. גשם ללא הפסק. החלטנו לוותר על טיול בחצי האי גספה בגשם. אם כבר גשם אז נבלה את היום בנסיעה לכיוון ניו ברונסוויק.
פינת הטיפים
• קמפ בקוויבק – Quebec City KOA Campground. כיאה לרשת KOA, הקמפ מטופח, נקי, מאובזר ונותן הרבה שרותים. אנחנו בחרנו בו משום שהיתה ממנו הסעה (חינם) לעיר עצמה, הלוך ושוב. הקמפ ממקום באזור שמעבר לנהר, קרוב לגשר המחבר בין שני חלקי העיר. חובה להזמין מקום מראש. אנו הגענו ללא הזמנה וכמעט שלא היה מקום (בלילה השני קיבלנו חלקה ללא חיבורים כי לא נשארו חלקות).
• תחבורה חינם בעיר קוויבק – בקוויבק סיטי מופעל קו אוטובוס חינם לתיירים בשם Ecolobus והוא מסומן באות e בתחנות האוטובוס. המסלול הוא מעגלי ועובר בין רוב האטרקציות התיירותיות בעיר. בקשו ב–information שיסמנו לכם על המפה את המסלול בו עובר האוטובוס. תחנה ראשונה – ליד נקודת המעבורת בעיר העתיקה. סיום ב-Place George. מאוד נוח אחרי הליכה רגלית של מס' שעות.
• ציורי קיר (Feesco) בקוויבק סיטי – המיקום של כל צירי הקיר מופיע במפה התיירותית שמחלקים מעט בכל פינה בעיר (מלונות, מוטלים, קמפים וחנויות). סימון של מברשת. אנחנו ראינו מס' ציורי קיר: הגדול והיפה ביותר נמצא בעיר העתיקה בחד הרחובות הראשיים בצומת בין Notre Dama ורחוב La du Sault-au-Matelot. ציור נוסף ברחוב Champlain. בעיר התחתית והעילית מפוזרים עוד ציורי קיר מרשימים אותם ראינו בעיקר תוך כדי נסיעה בעיר.
• קניון סנט אן Canyon Ste-Anne – כשעה נסיעה מקוויבק סיטי על כביש 138, מיד אחרי העיירה Sainte-Ane-de-Beaupr'e עם הבזיליקה המרשימה שלה. במקום יש אזור גדול לפיקניק. מומלץ ביותר.
יום ראשון 3/8/08
מתעוררים לבוקר גשום, המשך ישיר ללילה גשום יותר, ונוסעים לוולמארט להצטיידות קלה. בגשם שוטף אנו עוזבים את ריוור דו-לופ במדינת קוויבק ומתקדמים לכיוון מדינת ניו ברונסוויק - New Bronswick על כביש 2. מזג האויר דיי מכתיב את סדר היום ועל החלטנו שהיום יהיה יום נסיעה בגשם. הנקודה הראשונה בה עצרנו היא העיירה גראנד פולס - Grand Falls אשר במרכזה נמצא מפל מים ענקי שנוצר מהסכרים על נהר סיינט ג'ון העובר בתוכה. אני אוזרת אומץ ועולה על ההגה. פעם ראשונה שאני נוהגת ברכב כזה גדול. 20 ק"מ של נסיעה על הכביש המהיר מבהירות לי שזה נחמד, אבל יותר כיף להסתכל על הנוף מאשר על הכביש. הגענו לעיירה הרטלנד - Hartland בה נמצא הגשר המקורה הארוך בעולם. שילוט נוח מוביל את הנוסעים אל הגשר. מסתבר שבניו ברונסוויק יש הרבה גשרי עץ מקורים לרכבים ולהולכי רגל. זה שבהרטלנד הוא הארוך בעולם. לאחר צילומים והליכה בתוך הגשר ישבנו לאכול צהריים בחניון ליד בגשם. משם המשכנון לכיוון פרדריקטון.
יום שני 4/8/08
התעוררנו בפרדריקטון - Fredericton, עיר הבירה של ניו ברונסוויק,ליום גשום במיוחד. כזה שלא ניתן לעשות בו כלום. בנוסף לך, היום הוא יום החג של ניו ברונסוויק (משהו בסגנון יום העצמאות). הכל סגור, הדאונטאון ריק, מוזיאונים סגורים, יבש (אבל רטוב). לבסוף מצאנו את קינגסווד - Kingswood – מרכז בידור לכל המשפחה. במקום יש חדש כושר, מגרש גולף, הוקי קרח, באולינג, משחקייה לפעוטות, מכונות משחק, רוביי ליזר וכמובן אוכל. העברנו במקום 4 שעות מהנות והמשכנו עם הגשם לסיינט ג'ון (Saint John).
יום שלישי 5/8/08
סיינט ג'ון Saint John יושבת על מפרץ פאנדי - Fundy Bay הידוע בהפרשי הגובה בין הגאות לשפל. בסיינט ג'ון רצינו לבקר במפל המתהפך Reversing Fall - תופעת טבע בה נראה כי זרם המים הולך הפוך לתוואי של הנהר. ניתן לראות את התופעה בשיא השפל. ומעט בגאות. במרכזי המידע השונים יש מידע מדוייק מתי מתרחשים השפל או הגאות. לנו אמרו כי אפשר לראות את התופעה עד שלוש שעות לפני או אחרי השפל או הגאות מה שהתברר כטעות. הגענו שעתיים לפני הגאות ולא ראינו כלום. מטיילים שפגשנו במקום סיפרו שהיו בבוקר בשיא השפל והיה מדהים. מאוכזבים חזרנו לדאון טאון של העיר. כמו בטורונטו (ובעוד ערים בעולם), גם כאן יש מערכת מעברים להלוכי רגל המחברת בין המבנים השונים בעיר. דרך אותה מערכת הגענו לקניון הגדול של העיר ומשם לשוק העירוני הקטן והמצומצם (או כמו שעומר אומרת: "שוק של אשכנזים"). תכננו גם ללכת למוזיאון היהודי בעיר (והיחיד בפרובינציות האטלנטיות של קנדה) אך הסתבר שהוא נסגר מוקדם. לבסוף חזרנו למפל המתהפך לתת לו צ'אנס אחרון אבל גם אז לא ראינו כלום.
עזבנו את סייט ג'ון והתקדמנו לכיוון סיינט מרטינס - St. Martins שם טיילנו בין המנהרות החצובות על החוף. הגענו בשעת השפל ויכולנו לראות איך הים "ברח" למנהרות. הסירות קשורות למזח בגובה 10 מ' מקרקעית הים, מחכות לגאות שתבוא ותאפשר להן לשוט. בזמן הגאות מטפס הים לגובה של עד כ-15 מטר. המנהרות בהן טיילנו מתמלאות מים וניתן לשוט בתוכן עם סירה. המראה מרהיב. בכל מקום, אפילו בקמפ, ניתן לקבל את זמני הגאות והשפל המדוייקים. את הלילה העברנו בקמפ על שפת הים בסנט מרטין, ממנו יכולנו לצפות על המנהרות. בערב עוד הספקנו לצחוק עם אסי וגורי במחשב...
יום רביעי 6/8/08
מסנט מרטינס יצאנו לטייל בפאנדי טרייל - Fundy Trail – מסלול נסיעה של 11 ק"מ לכל כיוון, במהלכו יש נקודות תצפית על מפרץ פאנדי והמצוקים שלו, מפל ושבילי הליכה. בסוף המסלול יש גשר חבלים העובר מעל אחד הנהרות הנשפכים למפרץ. בכניסה אמרו לנו שבדיוק היום לא ניתן לעלות על הגשר עקב עבודות תחזוקה. התחלנו בנסיעה אולם אחרי 10 דקות הבנו את הרעיון. מכל התצפיות נראה אותו נוף, כל השבילים נראים אותו דבר וגם המפל לא משהו. החלטנו לחזור על עקבותינו ולהמשיך לכיוון הפארק הלאומי פאנדי - Fandy National Park. בדרך אנו רואים חוות קטנות, בכל חווה פר הרבעה אחד ועוד כמה פרות. הדיסק מנגן את "סיפורי פוגי" של כוורת והרבה ירוק. אנו מגיעים לפארק הלאומי פאנדי בדיוק בזמן הגאות (אחה"צ). בזמן שארוחת הצהריים מתבשלת, אנו הסתכלנו על המים ומדדנו את גובהם. את הלילה העברנו בקמפ שבפארק עם מדורה ותפ"א אינדיאנים (תפ"א ממולא בביצה ועשוי היטב במדורה).
יום חמישי 7/8/08
היום נסענו לראות את השפל בים באותו מקום בו היתה גאות אתמול. ניר אמרה שהים ברח. לאחר שהתרשנו מההבדל בין הגאות לשפל מיהרנו להופוול קייפ Hopwell Cape - שם נמצאים ההופוויל רוקס Hopwell Rocks, זקיפי חול אדום על החוף שנוצרו ע"י הים והרוחות. בגאות ניתן לשוט בניהם ובשפל להלך לרגליהם.
הפרסומת של מקום היא "בואו לטייל על קרקעית האוקיינוס". טיילנו בין הזקיפים. באזור שקרוב למים הקרקע בוצית. כולם מורידים סנדלים ומרימים מכנסיים, לא שזה עוזר כל כך. רק ענבר מחליטה לעלות למעלה להנקות מהבוץ. יש ברזיות מיוחדות לכך, אולם המים קפואים. לאחר שהלכנו על קרקעית האוקיינוס נסענו למונקטון Moncton לקניות וחזרנו אל זקיפים כדי לראות אותם בגאות. זה ממש מדהים! כל האזור בתוך המים! רק ראשי הזקיפים מבצבצים מהמים כמו איים קטנים. אחרי גלידה קצרה חזרנו למונקטון ללינה בקמפ.
יום שישי 8/8/08
אחד הברושורים שאספנו לימד אותנו שיש במונקטון מקום בו אפשר לעבור קורס גלישה וטיפוס. במשך 3 שעות מטסים על עצים, גולשים באומגות ונהנים. הגענו אל המקום אולם לא היה מקום פנוי (העבודה היא עם מדריכים). כל המתקנים הוזמנו מראש ואנו, שדוגלים בספונטניות, נשארנו מאוכזבים. כדי למלא את החלל שנוצר בזמן נסענו לפארק כיף במונקטון שם השתוללנו במסלול מירוצים, שטנו באגם, שיחקנו גולף ונהיננו מהשמש. אחה"צ יצאנו ממונקטון לכיוון הליפקס, בירת נובה סקוטיה.
פינת הטיפים
• העיירה גראנד פולס Grand Falls – יציאה 15 מכביש 2. נוסעים עד סוף הרחוב הראשי של העיר ומגיעים לחנייה של המפלים. עלות: 3$ לרכב, 5$ לקרוואן. הכרטיס מקנה כניסה גם לחלק התחתון של הנהר אליו לא הגענו בגלל הגשם החזק.
• קינגסווד Kingswood – מרכז בידור לכל המשפחה. במקום יש חדש כושר, מגרש גולף, הוקי קרח, באולינג, משחקייה לפעוטות, מכונות משחק, רוביי ליזר וכמובן אוכל.
יום שבת 9/8/08
הליפקס - Halifax בירת נובה סקוטיה - Nova Scotia עיר קטנה וציורית הבנויה על גבעה ויורדת עד הים. כמו בערים קנדיות נוספות, גם כאן אפשר למצוא את הסיטאדל, המצודה העתיקה היושבת בקצה הגבעה וצופה על האזור. ליד המצודה נמצא מגדל השעון. העיר נמצאת בעיצומו של פסטיבל בסקר Busker Festival פסטיבל אומני רחוב מכל היבשת. במשך 10 ימים הופיעו בנמל הליפקס קוסמים, להקות שונות, שחקנים, לוליינים והמון אומני רחוב שהגיעו ממקומות שונים בצפון אמריקה. הפנינג אמיתי לכל המשפחה. הסתובבנו בין הדוכנים בנמל ונהננו מההופעות. בין האומנים מהם נהננו היה בחור אפרו אמריקאי מוכשר בשם פיטר רביט (Peter Rabbit) מניו יורק שניגן קטעים ארוכים על פחי צבע הפוכים מפלסטיק.
להקה נוספת ששבתה את ליבנו נקראת Rube Band אשר הגיעה מקמפלוס שבמדינת בריטיש קולמביה (קנדה). כ-20 נגנים לבושים בתלבושות מוזרות ומצחיקות, נגנו סוגים שונים של מוזיקה ושירים מוכרים (כולל הבה נגילה). הגר עלתה על קיר טיפוס, ניר קפצה בג'ימבורי ועומר וענבר הסתובבו להן לבד (עם מכשיר קשר צמוד). היה כיף אמיתי. אחרי כמה שעות התעייפנו ונסענו לקמפ, שם קנינו אבקה מיוחדת ששמים במדורה והופכת את האש לצבעונית. היינו חייבים לנסות אותה אז הדלקנו מדורה ועשינו בשר על האש.
יום ראשון 10/8/08
יצאנו מהליפקס לכיוון "מסלול המגדלורים"- Lighthouses Trail העובר מדרום להליפקס ומקיף את המפרצים והחופים עם עיירות הדייג הקטנות לאורך האוקיינוס האטלנטי. היעד הראשון הוא העיירה פגי'ס קוב - Peggy's Cove עיירת דייגים חביבה אך לא מרשימה במיוחד, שכל פרסומה מהמגדלור הלבן העומד בקצה הסלעים. כ-60 משפחות המתפרנסות בעיקר מדייג וגרים בבתים צבעוניים הפזורים במין חוסר סדר סביב מפרצון קטן. הגענו אל המגדלור היושב על מפרץ מסולע. הסלעים גדולים והגלים מתנפצים עליהם לגובה רב. טיפסנו על הסלעים והגענו ממש קרוב מים. לפתע גל גדול אחד התפרץ קצת יותר מידי והרטיב את ניר שנבהלה מאוד וברחה אחורה במהירות. הגענו לפגי'ס קוב ללא ציפיות ויצאנו עם תחושה נעימה מאוד, למרות המיסחור הרב של המקום. מזג האויר האיר לנו פנים, רק האוקיינוס נראה אפור...מפג'יס קוב המשכנו עם הכביש למהון ביי - Mahone Bay עיירה רדומה (יום ראשון, כבר אמרנו?) ויפה היושבת על מפרץ מהון ויועה בהשתקפות הכנסיות והבתים במים. העיירה נחשבת לאחת היפות בקנדה אבל יופיה משום מה נעלם מעיננו גם השתקפויות במים לא הצלחנו למצוא. טיילנו קצת ברחוב הראשי, מחפשים מקום לשבת לאכול והדבר היחיד שמצאנו היתה פיצריה מסכנה. אל תבנו על העיירה הזו מבחינת האוכל.
המשכנו על דרך המגדלורים עד לוננברג - Lunenburg . הכביש עובר דרך עיירות דייג קטנטנות, קהילות של מס' משפחות שהכביש צמו הוא הרחוב הראשי שלהן. מידי פעם מבצבץ האוקיינוס האפור (למה הוא אפור, לעזאזל?). לוננברג היא עיירה של בוני ספינות שהתיישבו כאן במאה ה-17. בתי הראשונים משתמרים בעיירה וזו אף הוכרזה ע"י אונסקו כאתר לשימור. בעיירה נמצא מוזיאון הדיג שם ניתן לראות איך בונים סירות, איך תופרים רשתות ועוד, אבל...... היה סגור. הכל סגור (יום ראשון, אנחנו יודעים) וגם במרכז המבקרים, לא נתנו לנו סיכוי רב. כששאלנו על חנייה לקרוואן אמרו לנו "תחנו כאן ותלכו ברגל לדאון טאון, מרחק 15 דקות הליכה, אבל הכל סגור". כדי לא להחמיץ לגמרי את העיירה עשיו סיבוב קצר עם הקרוואן, וידאנו שבאמת הכל סגור והמשכנו הלאה.
התכנון המקורי היה להישאר בלוננברג ומחר בבוקר לצאת צפונה לכיוון הצד השני של נובה סקוטיה, אולם עתה מצאנו עצמנו עם זמן פנוי בשעה חמש אחה"צ. החלטנו להתקדם הלאה ופנינו לכביש 12, אחד מהכבישים החוצים את מדינה מצפון לדרום. התחלנו בנסיעה של 4 שעות, לכיוון העיר ניו מינס New Minas שם תכננו ללון בוולמארט. הפעם, היינו הקרוואן היחיד בחנייה והבדידות הזו לא נעמה לנו במיוחד, מה עוד שבחלק מהמקומות היו שלטים האוסרים על חניית לילה. החלטנו לחפש מקום אחר ופנינו לכיוון נקודת מנוחה (Rest Area) שצויין במפה. במשך שעה וחצי הסתובבנו סביב עצמנו וסביב הכביש המהיר הקרוב ולא מצאנו כלום. עייפים ורעבים חזרנו לוולמארט בתקווה לא יהיו הפתעות לא נעימות בדרך.
יום שני 11/8/08
קמנו לבוקר נעים עם החלטה ללכת היום למבוך תירס בעיירה גרינוויץ' - Greenwich. באתר האינטרנט כתוב שפתוח באוגוסט. כשהגענו לחווה שם נאמר לנו שהמבוך ייפתח רק ביום שישי. אנחנו והמזל שלנו...התנחמנו בקניית פירות טריים מהכפרייה של החווה. מתלבטים איך להמשיך, פתחנו את כל החוברות ועלוני התיירות והבחירה נפלה על Upper Clements Park, פארק שעשועים חביב המכיל בתוכו גם גן חיות קטן. רכבות הרים, בית רדוף רוחות, שייט באבובים ועוד מתקנים ואטרקציות מהנות. כשהגענו לא היו הרבה אנשים כך שיכולנו להנות מהמתקנים ללא עמידה ארוכה בתורים. מפארק השעשועים נסענו לעיר דיגבי Digby, ממנה נשוט מחר חזרה לסיינט ג'ון שבניו ברונסוויק.
יום שלישי, 12/8/2008
קריר וערפילי היום. אנו מתארגנים לקראת שייט מדיגבי לסיינט ג'ון. דווקא בנינו על זה שנראה ליוויתנים בשייט, אבל עם מזג אויר כזה זה קצת בעייתי. עלינו על הנסיכה מאכדיה - Princess of Acadia, ספינת נוסעים וכלי רכב גדולה (ושווה) שהשיטה אותנו במשך 3 שעות לסיינט ג'ון. בתוך הספינה יש 2 קומות בהם ניתן למצוא משחקייה פעילה לילדים, מסעדה, בית קפה, טלויזיה, חדר משחקי מכונות משחק, חנות מזכרות ואף עמדות מחשב מחוברות לאינטרנט. בעלי מחשב נייד יכולים להתחבר לאינטרנט מהספות בלובי. תארו לכם מה זה עשה לחלק המתבגר של המשפחה...רוב השייט היה ערפילי אבל הספינה פיצתה על כך.
הגענו לסיינט ג'ון במדינת ניו ברונסוויק והמשכנו בנסיעה מערבה לסיינט סטפן St. Stephen הנמצאת על הגבול עם ארה"ב, שם נמצא מוזיאון השוקולד. שיירה ארוכה של משאיות ומכוניות על הכביש הראשי של סיינט סטפן ואנו כבר חוששים שלא נספיק להיכנס למוזיאון. עומדים פקק ולא מבינים מה יש שם בצד השני שמעכב כל כך. בדיעבד הבנו שבקצה הכביש נמצא מעבר הגבול...לבסוף הצלחנו להגיע למוזיאון חצי שעה לפני הסגירה. בכניסה למוזיאון כיבדו אותנו בפרלינים ממולאים. הסיור מתחיל בסרטון קצר עליו ויתרנו. במקום יש תצוגה קטנה של דמויות משוקולד, תערוכה על תולדות השוקולד, מחשבים עם סרטונים המראים איך מכינים את הממתקים, איך אורזים ועוד. יש גם טעימות. בסוף המוזיאון מגיעים, איך לא, לחנות שוקולד ריחנית ומגרה. יאמי...
מעבר הגבול לארה"ב
השעה 18:30 ואנו מתלבטים אם לחצות את הגבול לארה"ב עכשיו או מחר בבוקר. העיר הריקה ומזג האויר הסגרירי שכנעו אותנו שאין מה להישאר ואנו המשכנו לחלק האמריקאי בטיול שלנו. במעבר הגבול עצר אותנו פקיד נחמד שביקש דרכונים. נכנסנו למשרד כדי להשאיר אצלם את הצילומים שלנו וגם טביעות אצבעות. הם לוקחים רק מילדים מעל גיל 14 והגר התאכזבה מאוד שאותה לא צילמו וממנה לא ביקשו טביעות אצבעות. במשרד גם הבנו שצריך להזיז את השעון שעה אחורה, כך שהרווחנו עוד שעת נסיעה. לפני חמש דקות השעה היתה 19:00 ועכשיו אנחנו בשעה 18:05. כיף המעבר הזה בזמן. אנו נוסעים לכיוון העיר בנגור Bangor שבמדינת מיין Maine הנוף לא שונה במיוחד. ירוק עם הרבה מים. עצרנו לארוחת ערב על שפת אחד הנחלים ומשם המשכנו היישר אל וולמארט לשינה מתוקה.
פינת הטיפים
• פסטיבל בסקר Busker Festival בהליפקס – פסטיבל אומני רחוב בינלאומי. במהלך ימי הפסטיבל הופיעו בו מעל 70 אומנים שהציגו בו יותר מ-500 הופעות. מומלץ מאוד.
• מבוך תירס בגרינוויץ' Greenwich – נמצא בחוות Noggins Corner Farm, כביש 101, יציאה 11, נסיעה לכיוון פורט אנפוליס עד הרמזור (יש שילוט). שמאלה ברמזור. חווה ראשונה מימין. במקום יש גם כפרייה.
• פארק שעשועים ב-Upper Clements Park – נמצא בעיר Upper Clements על כביש 101 (יציאה 22). עדכון 2020 - הפארק נסגר.
• שיט מדיגבי (נובה סקוטיה) לסיינט ג'ון (ניו ברונסוויק) – השיט נמשך 3 שעות. יש להתייצב בנמל כשעה לפני. עלות לכולנו כולל הקרוואן – 310$ (פחות מעלות הדלק שהקרוואן היה צורך לו היינו צריכים להגיע דרך היבשה. חובה להזמין מקום לפחות 24 שעות מראש.
• מוזיאון השוקולד בסיינט סטפן – פתוח בקיץ עד השעה 18:30. נחמד מאוד. להקדיש חצי שעה.
יום רביעי 13/8/2008
התעוררנו אל בוקר שימשי בבנגור (Bangor) שבמדינת מיין (Maine). במשך השבוע הקרוב אנחנו מתעתדים לחצות את מדינות מיין, ניו המפשייר, ורמונט וניו יורק אשר בארצות הברית, בדרכנו חזרה לטורונטו. נשתדל לראות כל מה שנמצא על הדרך. בבנגור ביקרנו במוזיאון התחבורה של קול (Cole Transportation Museum). זהו בעצם מוזיאון של כלי תחבורה עתיקים שהעתיק ביותר הוא מתחילת המאה ה–20. טיילנו בין שורות המכוניות הנוצצות שרואים בסרטי שנות ה-60, ביו הכרכרות של המערב הפרוע עם כיסויי הבד המעוגלים, משאיות החלב הישנות, האופנועים וקרונות הרכבת, הטרקטורים והמכונות החקלאיות ואפילו אופניים ועגלות בובה מלפני 70 שנה פגשנו. כ-2000 מוצגים שונים מתפרשים על שטח גדול אותו מנהלים פנסיונרים חביבים. הסבתא בקופה רצתה מאוד שנקרא בעיון את כל הפרוספקטים והסבא שהסתובב בין המוצגים היה להוט להסבירבאריכות על המוצגים. רואים שהכל נעשה באהבה רבה. כמובן שהזקנים בחבורה (ההורים) התלהבו מכל מוצג ואילו הצעירים, הסתכלו עלינו בעיניים משתוממות על ההתלהבות שגילינו מהענתיקות האלו. מבנגור המשכנו לעיירה ניו פורט - Newport. החלטנו להאט מעט את הקצב וברוח ההחלטה הזו התמקמנו מוקדם בצהריים בקמפ על שפת אגם סבסטיקוק - Sebasticook Lake. העברנו את היום בבריכה, במגרש המשחקים ובבטלה גמורה.
יום חמישי 14/8/2008
כבר כמה ימים שענבר מתלוננת על כאב בעיניים. ברור במשרדי הקמפ הוביל אותנו למרפאה ציבורית. ההמתנה הארוכה שם לא עזרה והתור הראשון שיכולנו לקבל היה לשעה 15:00 אחרי הצהריים. ניסינו את מזלנו במרפאה נוספת שבדיוק היתה סגורה. ענבר החליטה לא להמתין לתור ואנו יצאנו באיחור לכיוון ניו המפשייר (New Hampshire) וההרים הלבנים. מאוד רצינו לעשות כמה אטרקציות בדרך אולם עקב היציאה המאוחרת הגענו באיחור והכל התבטל.
יום שישי 15/8/2008
כפיצוי על הביטולים של אתמול, התכנית להיום עמוסה מהנה. את הבוקר התחלנו בטיול לאורך הנהר הנעלם - Lost River בהרים הלבנים. מסלול הליכה מקסים לאורך ערוצו של נהר העובר בין סלעים גדולים, לעיתים נגלה, לעיתים נעלם. המסלול עצמו קל ונוח, בנוי מגשרי עץ מעל הערוץ. לאורך המסלול אפשר לעבור (לא חובה) דרך מחילות ומערות שנוצרו בין הסלעים ואשר דרכם עוברים המים. לעיתים המערות מוארות ולעיתים לא. טיילנו במסלול, משתדלים ללכת בקצב אחיד ולהישאר יחד. כמובן שחוקי מרפי מופיעים בדיוק בזמן. לקראת סיום עצרנו לצלם משפחה מטיילת נוספת. כשפנינו להמשיך גילינו שהגר נעלמה. בדיוק בנקודת ההיעלמות מתפצל השביל לשלושה כיוונים. לא ידענו אם היא אחורינו או הקדימה אותנו ולאן פנתה. אנחנו, שרגילים לכך שמישהו נעלם לנו מידי פעם, התפצלנו מייד למשלחות חיפוש. ידענו שהמסלול מתחיל בנקודה אחת ומסתיים באותה נקודה (מסלול מעגלי) ולכן היא או אחורה או קדימה. הרבה אין לה לאן ללכת. יעקב חזר אחורה את כל המסלול (שעכשיו הוא בעליה). עומר פנתה לאחד הפיצולים, שהתגלה לבסוף כשביל קיצור לנקודת הסיום, ענבר, ששמחה להפסקה קטנה, נשארה בנקודה הפיצול למקרה שהגר תגיע ואני וניר המשכנו במסלול למקרה שהגר המשיכה הלאה. סיכמנו שהראשון שמוצא אותה מגיע לנקודה הסיום וקורא לאחרים. הגר נמצאה בסוף בנקודת הסיום שהייתה כאמור גם נקודת ההתחלה. לאחר שכולם הגיעו חזרה התיישבנו לאכול ולצחוק על הכל.
המשכנו על כביש 112 (הנופי) לכיוון וורמונט - Vermont. הנקודה הראשונה בה עצרנו הייתה העיירה וויליאמסטון Williamston - בה נמצאת חוות קורי העכביש של נייט - Night's Spider Web Farm. נייט, בחור חביב בן 82 שמזכיר נורא את דרדסבא, מייצר תמונות ויצירות אומנות מקורי עכביש. מייד כשהגענו לחווה יצא נייט לקראתנו בחיוך גדול. עוד לפני שהספקנו לצאת כולנו מהקרוואן הוא התחיל להסביר את שיטת העבודה שלו: הוא מגדל את העכבישים אצלו בחצר, מחפש את הקורים המושלמים, צובע אותם כשהם עוד באוויר בצבע ספריי כסוף או לבן ומדביק אותם על לוחות עץ דקורטיביות. את העכבישים שנצבעו הוא מפריד בזהירות מהקורים ומסביר שאין מה לדאוג, הם משילים את עורם כמו הנחשים ומצמחים עור חדש. עד כמה שידוע, נייט הוא היחיד בעולם המכין תמונות מקורי עכביש. לאחר הביקור בחווה של נייט, אנו מביטים על קורי העכביש במבט אחר.
מווילימסטון פנינו לכיוון מונטפלייר - Montpelier, עיר הבירה של וורמונט. זוהי עיר הבירה הקטנה ביותר בארה"ב (8,000 תושבים). נסענו לאורך הרחוב הראשי (Maine) לכיוון מפעל לייצור מייפל בחוות מורס - Morse Farm Sugar Works הגענו לחווה הממוקמת במזרח מונטפלייר (East Montpelier) ובחנות המזכרות נאמר לנו שאפשר לצאת לסיור באופן עצמאי. תחילת הסיור בסרט וידאו של חצי שעה שהוקרן בבקתת עץ בחצר החווה. הסרט היה משעמם והבקתה עצמה משכה אותנו יותר. משם כבר לא היה שום סימון מיוחד או הסברים לגבי תהליך עשיית המייפל. לאחר חמש דקות חזרנו לנקודת ההתחלה מאוכזבים מהכלום שמצאנו. גם גלידת המייפל לא היתה לטעמנו. רק העז שהיתה כלואה במגדל שמירה גרמה לנו הנאה כשהרימה בכוחות עצמה את החבל אליו נקשרה כוס פח ובו מזון (0.25$). לאחר שהרימה את החבל עם הכוס, הצליחה להפוך את הכוס ולאכול את המזון. לוליינות קלה במקום משעמם. ממונטפלייר המשכנו לכיוון ברלינגטון Burlington - עיר סטודנטיאלית עם דאון טאון חביב ביותר. הגענו למרכז המידע הנמצא ב-Rest Area לפני העיירה, שם התעדכנו לגבי מעבורת לניו יורק ולגבי העיר עצמה. הבחור ממרכז המידע הזמין אותנו לחזור ולישון בחנייה של תחנת המידע. מכיוון שהיום יום שישי, מקומות הבילוי יהיו פתוחים עד מאוחר. הרחוב העיקרי הוא רחוב צ'רץ' Church Street המכיל בתוכו מדרחוב ססגוני עם הרבה מסעדות ופאבים, חנויות ומופעי רחוב. הסתובבנו עם הקרוואן קצת באזור הנמל והדאון טאון, מחפשים חנייה נורמאלית. לבסוף נמצאה כזו מאחורי סופרמרקט קטן. המקום היה רחוק מעט מרחוב צ'רץ' אבל ראינו שיש שם עוד מכוניות אז הלכנו על זה. הערב יורד ואנו התחלנו להסתובב לאורך רחוב צ'רץ', נהנים מהאווירה התוססת והצלילים הבוקעים מכל פינה. הופעת היום היתה לוליין שעשה ג'נגלינג עם חד אופן על חבל באוויר. הוא הפעיל את הקהל בצורה מדהימה והצחיק אותנו מאוד. עומר מצאה חנויות ספרים מדליקות (אחת מהן של ספרים משומשים) והצטיידה בספרים שהספיקו לה עד סוף הטיול ואפילו אחרי. את הערב (הלילה) חתמנו במסעדה איטלקית שווה. בדרך חזרה לקרוואן התפללתי בשקט שאכן נמצא את הקרוואן במקומו. לא שהיתה סיבה לחשוש, זה אני והפולניות שלי. נסענו חזרה ל-Rest Area לשינה מתוקה.
פינת הטיפים
• מוזיאון התחבורה של קול (Cole Transportation Museum – נמצא בעיר בנגור שבמדינת מיין, ליד אתר הזיכרון לחללי מלחמת ויטנאם. כתובת: 405 Perry Road, Bangor, Main . יציאה A182 מכביש 95-I, לעקוב אחר השלט של War Memorials. פתוח כל יום מ- 9:00 עד 17:00, 1 במאי ועד 11 בנובמבר. עלות: מבוגר 7$ מתחת לגיל 18 – חינם. להקדיש כשעה.
• הנהר הנעלם Lost River Gorge and Boulder Caves – נמצא בהרים הלבנים בניו המפשייר. יציאה 32 מכביש 93-I לכיוון כביש W112. פתוח מאמצע מאי עד אמצע אוקטובר. עלות: 20$ לאדם. במקום יש "קו-מפעל" למיון וזיהוי זהב ואבנים יפות מהמכרה, להנאת הילדים (בתשלום), שירותים, חנות מזכרות גדולה ויפה ושולחנות לפיקניק. מומלץ מאוד למשפחות. להקדיש כשעה וחצי-שעתיים.
• חוות קורי העכביש של נייט Knight's Spider Web Farm – קצת קשה למצוא את החווה של נייט. פעם היה שילוט אך נייט אומר שהוא נגנב. למגיעים מצפון (כביש 302) - יש לפנות מהכביש הראשי של העיירה ימינה במעלה רחוב צר, כ150 מטר לפני תחנת הדלק. אם הגעתם לתחנה סימן שפיספסתם את הפנייה. תמיד אפשר לשאול בחנות הנוחות של התחנה. הכניסה חינם. פתוח מדי יום מה-15 ליוני עד ה-15 באוקטובר ובסופי שבוע בלבד בשאר חודשי השנה. להקדיש כ-20 דקות.
• מפעל לייצור מייפל בחוות מורס (Morse Farm Sugar Works) - הממוקמת במזרח מונטפלייר (East Montpelier) בורמונט. הסיור עצמאי ובחינם. מאכזב.
• לינה בתחנת המידע של ברלינגטון (ורמונט) – נמצאת ביציאה 11 מכביש I-89 . שימו לב לשילוט. הכביש הוא דו מסלולי כששני המסלולים מופרדים טופוגרפית ע"י ההר. לכל מסלול יש את תחנת המידע שלו. לא ניתן לעבור מצד לצד ביציאה הזו. התחנה פעילה עד שעה 23:00 ונפתחת שוב בשעה 07:00 עם קפה ועוגה לרשות המטיילים. לרשותנו עמד גם אינטרנט אלחוטי שסופק (חינם) ע"י התחנה. כמו כן נאמר לנו שהאזור בטוח ללינה בלילה מכיוון שיש מצלמות ושמירה של המשטרה.
יום שבת 16/8/08
קמנו מוקדם בבוקר ונסענו היישר אל....הסופרמרקט. המקרר שלנו מרגיש קצת בקו העוני והיינו חייבים למלא אותו. השארנו את הבנות הגדולות ישנות בקרוואן בחנייה של הסופר והלכנו להתפרע. עם סיום הקניות ואחרי ארוחת בוקר מהירה נסענו לנמל של ברינגטון אל המעבורת החוצה את אגם שמפליין Lake Champlain - לכיוון מדינת ניו יורק. עם היציאה מהמעבורת פנינו לכיוון האוזאבל קאסם Ausable Chasm – קניון עמוק עם נהר זורם ומפלונים קטנים, עליו השקפנו רק מלמעלה. ניתן לטייל לאורך הנהר בשביל נוח עם מדרגות ונקודות תצפית ואף לשכור סירות ולעשות רפטינג רגוע. במרכז המבקרים של אוזאבל קאסם יש דגם של תוואי הנהר. המשכנו עם כביש 9 לכיוון הרי האדירונדאק (Adirondack) וממנו פנינו לכיוון הר וויטפייס Whithface Mountain שפסגתו מתנוססת לגובה 4865 רגל. הוויטפייס הוא החמישי בגובהו מבין 46 ההרים הנמצאים באדירונדאק והוא היחיד שניתן לעלות אליו עם הרכב עד לפסגה כמעט. הכביש נוח מאוד לנסיעה אולם כבר בהתחלה הסביר לנו המנוע של הקרוואן שקשה לו ועלינו לנהוג בו בסבלנות. האטנו את הקצב והמשכנו לטפס לפסגה כשתוך כדי עוצרים בנקודות תצפית כדי להתפעל מהנוף. שמיכת עצים ירוקה זרועה באגמים תכולים. מיד מתחילים להרגיש את הקור. הדרך עצמה נקראת דרך הזיכרון - Memorial Highway והיא מוקדשת לחיילים האמריקאים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. הכביש מגיע קרוב מאוד לפסגה. מהחנייה ניתן לעלות עד הפסגה עם מעלית שנבנתה ממש בתוך ההר, או בשביל המורכב ממדרגות ומסלעים.
יוצאים מהקרוואן וכבר ממש קר. ענבר נשארת בקרוואן וכל היתר עולים לפסגה עם המעלית. למעלה כבר ממש ממש קר. מזג האויר דווקא נעים אבל הרוח הקרה הורסת הכל. הנוף מדהים ואפשר לטפס קצת על הסלעים בפסגה. עומר ואני יורדות לחנייה דרך שביל הסלעים וכל השאר במעלית. בחניה נמצאת גם הטירה בה נמצאים חנות מזכרות ובית קפה קטן. התחממנו עם שתיה חמה וחזרנו לקרוואן. התמקמנו בקמפ משובח של KOA בעיר וילמינגטון Wilmington. בערב עוד הספקנו להדליק מדורה ולהכין פיתות על האש. ניר עבדה קשה באותו ערב על הפיתות.
יום ראשון 17/8/08
קמנו בעצלתיים ושמנו פעמינו לעיירה התיירותית לייק פלאסיד - Lake Placid. למרות שראשון היום, מצאנו עיר שוקקת חיים, מסעדות, בארים, חנויות מזכרות ו-2 אגמים גדולים. קצת מזכירה את באנף וג'ספר (שברוקי'ס הקנדיים) .שוטטנו כשעתיים ברחוב הראשי (Main Sreet) נהנים מהשמש ומהאווירה. מלייק פלאסיד המשכנו על כביש 3, חוצים את הרי האדירונדאק (Adirondack) לכיוון הגבול עם קנדה. בעיירה Ray Brook עצרנו לאכול ב-BBQ, מסעדת בוקרים עם שולחנות עץ בחוץ לצד הכביש הראשי ולהקת בלוז בהופעה חיה. שיירת אופנוענים שעצרה לאכול שם, ריגשה מאוד את הצד החזק המשפחה. אוכל טוב, מוזיקה טובה ומזג אויר נעים. יצאנו משם עם הדיסק של הלהקה. הכביש הנופי מתפתל בין ההרים, עצים ירוקים גבוהים סוגרים עלינו משני צידיו וניצני הסתיו מתחילים להופיע בעצים בצבעי כתום ואדום. מידי פעם חולפים על פני עיירה קטנה שהכביש הוא הרחוב הראשי שלה ואגם או נהר לצידה. הגענו אל העיירה טאפר לייק - Tupper lake שאמורה להיות תיירותית ושוקקת חיים אך משום שהיום יום ראשון והשעה כבר אחרי הצהריים הכל כבר סגור. בכניסה לעיירה מודיע שלט ענק כי בסוף השבוע הזה יש שוק פישפשים ענקי על שפת האגם. נסענו היישר אליו אולם גם כאן כל הדוכנים כבר ארוזים ולקראת סגירה. הספקנו לקנות 2 חולצות והמשכנו בנסיעה. אנו יורדים מההרים לכיוון נהר סיינט לורנס - Saint Lawrence ואלף האיים. לצידי הדרך מופיעות חוות חקלאיות קטנות והנוף יותר עירוני. עוברים את הגבול חזרה לקנדה ומתמקמים בקמפ קרוב.
יום שני 18/8/08
היום הולכים לשוט בסירה באלף האיים. יצאנו מהקמפ והתחלנו בנסיעה לכיוון Gananoque כדי לשכור סירה. הכביש עובר בצמוד לשפת הנהר. אנו שמים לב שיש רוח והגלים מעט גבוהים. מגיעים לתחנת ההשכרה ומגלים שאין סירה פנויה להשכרה. ממשיכים הלאה על כביש 2 לכיוון קינגסטון וגם שם לא מצאנו סירה להשכרה. חבל. דווקא נורא בא לנו לשוט. כנראה שאנו לא אמורים לשוט היום. גם הרוח והגלית קצת מפחידים. עם אכזבה קלה החלטנו להמשיך לכיוון טורונטו. נוסעים על כביש 33 היפה לחופיה של ימת אונטריו. באמצע הדרך נגמר הכביש על שפת תעלת מים. מעבורת ציבורית מחכה לרכבים להעביר אותם לצד השני של התעלה, שם ממשיך הכביש עד שהוא מתחבר לכביש 401 המהיר. נסיעה ארוכה צפויה לנו עתה עד לטורונטו. באמצע הדרך – מבול. מאיפה זה בא פתאום. בבוקר עוד רצינו לשוט ועכשיו כאילו אנחנו בנהר. מזל שלא מצאנו סירה להשכרה. נסענו להתנחם בוולמארט בטורונטו.
פינת הטיפים
• מעבורת באגם שמפליין Lake Champlain – חברת לייק שמפליין (Lake Champlain Ferries) מפעילה 3 קווי מעבורת החוצים את אגם שמפליין:
קו ברינגטון (ורמונט) – פורט קנט (ניו יורק) - אורך כשעה ויוצא מס' פעמים ביום החל מהשעה 08:00 ועד 18:00 (משתנה בהתאם לעונה)
קו גראנד איילנד (ורמונט) – פלטסבורג (ניו יורק) – אורך כ-15 דקות ויוצא בתכיפות רבה יותר (כל חצי שעה בערך)
קו שרלוט (ורמונט) – אסקס (ניו יורק) – אורך 20 דקות ויוצא מס' פעמים ביום.
אין צורך להזמין מקום אך מומלץ להגיע כ-10 דקות לפני היציאה.
• אוזאבל קאסם – מסלול הליכה של 2-2.5 שעות בתוך קניון צר ועמוק עם תצפיות נהדרות. הליכה נוחה.
• הר וויטפייס Whithface Mountain – ההגעה להר דרך העיירה וילמינגטון בין כביש 86 לכביש N9. מהעיר פונים לכביש 431 ומשם יש שילוט להר.
עלות – 29$ לכולנו. מומלץ מאוד להתעדכן לגבי מזג האויר. אין טעם לעלות להר אם הראות לא טובה.
יום שלישי 19/8/08
יום רגוע של ניקיונות ואריזות. אנחנו נמצאים בקמפ חביב בטורונטו קרוב לתחנת ההשכרה וקרוב לשדה התעופה. מבלים קצת בבריכה, מטיילים בקמפ ובערב חוזרים על הנוהל הרגיל של שכירת רכב משדה תעופה. מחר, כשנחזיר את הקרוואן נסתובב עם הרכב עד לטיסה. כולנו מתרגשים לקראת החזרה וכבר רוצים לראות את כל אלו שהתגעגענו אליהם...
יום רביעי 20/8/08
הכל כבר ארוז באוטו השכור, הקרוואן נקי ושאריות המזון משמשים לנו כארוחת בוקר. החזרת הקרוואן עברה בצורה חלקה וכבר לקראת הצהריים סיימנו עם כל המנהלות. את יתרת היום העברנו בקנדה וונדרלנד - Canada Wonderland פארק שעשועים ענק שסיפק לנו עניין עד השעה המאוחרת של הלילה. בתוך הפארק יש פארק מים גדול, רכבות הרים אימתניות, הופעות, סרט קולנוע בתלת מימד ועוד. החלטנו להיות בפארק עד הזמן בו נצטרך להגיע לשדה התעופה. מסתבר שחישוב הזמן לא היה טוב. יצאנו קצת מאוחר ומיד התחילו הבעיות: פקק נוראי ביציאה מהפארק, בילבול בכבישים לשדה התעופה וכמובן הגעה קצת מאוחרת לשדה. הטיסה עברה בשלום. טיסת לילה מעצבנת שלא נגמרת. כשהגענו לארץ, הכה בפנינו גל חום של סוף אוגוסט. במהירות השלנו מעלינו את כל החולצות שחיממנו אותנו במטוס. קבלת הפנים בשדה הייתה מרגשת עד דמעות. נשיקות, חיבוקים, חוויות ו...נסיעה ארוכה הביתה אל ארוחת ערב חגיגית שחיכתה לנו מהחברים.
פינת הטיפים
• קמפ בטורנטו - Indian Line Campground - היחיד בטורנטו. קרוב לתחנת ההשכרה של הקרוואן וקרוב לשדה התעופה. יש בו בריכה, מקלחות טובות, אגם ועוד כל מיני דברים. בקמפ מוכרים כרטיסים מוזלים לאטרקציות השונות בטורונטו. מומלץ.
• קנדה וונדרלנד – פארק שעשועים ענק המכיל בתוכו גם גם פארק מים לא קטן. להקדיש יום שלם. כרטיסים מוזלים ניתן לקנות בכל מיני מקומות. אנו קנינו בקמפ בו שהינו ביומיים האחרונים.
לבלוג של משפחת קמחי
למכתבי מטיילים במזרח ארה"ב ומזרח קנדה
למסלול בצפון מזרח ארה"ב
